בגיל המעבר גוף האישה עובר שורה של שינויים – יש שיאמרו טלטלות. רוב השינויים נובעים מכך שבתקופה זו יש מחסור בהורמון אסטרוגן בגוף. לאסטרוגן השפעה ניכרת על איברים רבים בגוף, בהם גם הלב וכלי הדם. כאשר רמות האסטרוגן בגוף יורדות, הוא מוגן פחות מפני היווצרות של משקעים על דפנות העורקים, מצב המכונה טרשת עורקים. זוהי אחת הסיבות העיקריות להתפתחות מצב חירום דחוף של התקף לב או אירוע מוחי. למעשה, עד גיל המעבר נדיר למצוא נשים חולות במחלת לב טרשתית – הנחשבת למחלה בעיקר של גברים. לאחר גיל המעבר, עולה השכיחות למחלת לב כזו גם אצל נשים. בנוסף, ירידה באסטרוגן גורמת גם לעלייה במשקל, שמעלה גם היא את הסיכון למחלות לב וכלי דם. אסטרוגן משפיע על פיזור השומן בגוף: כאשר רמת האסטרוגן נמוכה, מרבית השומן נוטה להתרכז בבטן ולא בירכיים ובאגן, כפי שהיה קודם לכן. ריכוז שומן בטני, מבנה גוף בצורת תפוח, נמצא במתאם גבוה להתקפי לב. לאחר גיל המעבר עולה גם השכיחות לעלייה ברמות שומנים בדם (כולסטרול, טריגליצרידים), ליתר לחץ דם ולסוכרת – גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם.

האם טיפול הורמונלי לגיל המעבר יכול לעזור?

התשובה לשאלה זאת היא מעט מורכבת: טיפול באסטרוגן בהחלט יכול לעזור – להקטין את הסיכון להיווצרות משקעים על דפנות כלי הדם, אם הוא ניתן בתחילת גיל המעבר (עד כ־10 שנים מסיום הווסת) ובתנאי שעדיין אין פגיעה בלב ובכלי הדם. אולם בהמשך, כאשר חולף יותר זמן מסיום הווסת, ואם כבר קיימים משקעים טרשתיים משמעותיים בדופן כלי הדם (כי האישה לא נטלה אסטרוגן) – טיפול באסטרוגן עלול להחמיר את המשקעים ובכך לגרום לסתימת כלי הדם או לתסחיפים שיובילו לאירוע לבבי או מוחי. כך שעבור רוב הנשים טיפול הורמונלי הוא בטוח ואכן מפחית את הסיכון לחלות במחלת לב – בתנאי שהוא ניתן בחלון זמן של 10 שנים מהווסת האחרונה. בנשים הסובלות מבעיות בכלי הד והלב יש לבדוק כל מקרה לגופו, אבל רבות מהן עדיין ייהנו מיתרונות ההגנה שיעניק להן האסטרוגן.

האם מחלות לב נראות אחרת אצל נשים?

למרות התפיסה המקובלת שמחלות לב הן “בעיה גברית”, הן בהחלט פוגעות גם בנשים ולמעשה מהוות את הסיבה השנייה לתמותת נשים בישראל. והנה מידע מציל חיים: פעמים רבות התסמינים לאירוע לבבי אצל נשים שונים מהתסמינים “המוכרים” לנו: אצל גברים התסמינים העיקריים הם כאב בחזה שמקרין ליד שמאל או ללסת, לעיתים יחד עם קוצר נשימה. רק מחצית מהנשים הלוקות בהתקף לב חשות תסמינים אלה. אצל נשים התסמינים הרבה פעמים פחות מובהקים: כאבים או תחושת חוסות נוחות באזורים שונים בחלק הגוף העליון – זרוע אחת או שתיהן, כתפיים, צוואר, לסת ו/או גב. התשובה לשאלה זו אינה פשוטה לחלוטין. כאשר אין פגיעה בלב ובכלי הדם, ביכולתו של אסטרוגן להקטין את הסיכון להיווצרות משקעים על דפנות כלי הדם. כאשר כבר קיימת פגיעה, אסטרוגן (אשר משפיע גם על קרישת הדם), יכול לפרק את הצטברות המשקעים – אך בכך הוא גם עלול לגרום לתסחיפים שייצרו חסימה מסוג שונה. התשובה המאוד כללית היא זו: אם מדובר באישה בריאה בשלבים מוקדמים בתקופת המעבר ולא יאוחר ממספר שנים לאחר הפסקת המחזור – טיפולי הורמונלי ממשיך את ההגנה שהאסטרוגן העניק לכלי הדם והלב בשנות הפוריות. טיפול הורמונלי גם מוריד את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס, הסרטן השני בשכיחותו בקרב נשים.  דבר נוסף הנוגע לנשים שלא קיבלו טיפול הורמונלי בחלון זמן מסוים (חלון ההזדמנויות) הקרוב להפסקת הווסת – טיפול שכזה לא יגן מפני מחלות לב ועלול אף להגדיל במעט את הסיכוי לכך שהן יופיעו. לסיכום, עבור מרבית הנשים טיפול הורמונלי הוא בטוח ומפחית את הסיכון לחלות במחלת לב אם הוא ניתן בחלון זמן הקרוב להפסקת המחזור. אצל נשים הסובלות מבעיות בכלי הדם והלב, יש לשקול כל מקרה לגופו, אך רבות מהן עדיין יהנו מיתרונות ההגנה שהאסטרוגן יעניק להן.

איך אפשר להפחית את הסיכון למחלות לב?

1. שינוי אורח חיים ותזונה: אכילת יותר ירקות מצבעים שונים והקפדה על צריכת מזון שעשיר בסיבים תזונתיים. כדאי להוריד את כמויות הבשר מהתפריט, ולאכול יותר דגים. חשוב מאוד להפסיק לעשן ולהימנע מצריכת אלכוהול מוגזמת.
2. ביצוע פעילות ספורטיבית אירובית: כדאי ללכת לפחות 4 ק”מ במשך 40 דקות, 4 פעמים בשבוע.
3. טיפול ואיזון גורמי סיכון: חשוב להיות במעקב אחרי רמת השומנים בדם, ולטפל במצבים רפואיים כמו יתר לחץ דם וסוכרת

אם את נמצאת באחת מקבוצות הסיכון – מעל גיל 60, מעשנת, בעלת משקל עודף, עם רקע משפחתי או אישי של מחלות לב, יתר לחץ דם לא מאוזן, יתר טריגליצרידים וכולסטרול בדם או סוכרת – הקפידי להיות במעקב רפואי מסודר ועקבי, הקפידי להכיר את נורות האזהרה השונות ולהיות עם היד על הדופק (תרתי משמע).